הגששית

כתבה: מיה נדיר, י"א4, ליאו באק

לא, לא מדובר כאן במאמר מדעי על הגששית שמנסים להנחית על מאדים (ואולי כבר הנחיתו), או על גשש- בלש שהצליח לפתור תעלומות חסרות פשר. הגשש שבו אני רוצה להתמקד הוא גשש מפורסם יחסית, שאני מניחה שרבים שמעו עליו: הגשש החיוור.

על קצה המזלג, מדובר על שלישייה קומית שמומלץ להכיר, שפעלה בארץ שנים רבות, ושינתה את תרבות הצחוק בה. לפני ששייקה, פולי וגברי היו הילדים של גרי המבורגרי, הם היו חברי הלהקה (ובמציאות קוראים להם שייקה לוי, ישראל פוליאקוב וגברי בנאי), וביצעו אינספור מערכונים ושירים שייזכרו לשנים רבות. ולמי שלא יודע במה מדובר, הייתי ממליצה לעצור את הקריאה, להקליד ביוטיוב "הכה את המומחה" או "שוק הספרים", לצפות, ולחזור לקרוא עם חיוך.

הרומן שלי עם הגשש החיוור מתחיל בסיפור המוזר על השומר האיטלקי בשעת לילה. בביקור משפחה במילאנו, בשעת לילה מאוחרת, חזרנו הביתה מארוחת ערב במרכז העיר – אני, בני הדודים שלי, ודיסק של הגשש שהרעים במכונית. במילאנו, כמצופה מאיטלקים מפונפנים, נהוג להציב שומרים בכניסה של חלק מהבתים ומהרחובות. בדיוק כשניסינו לשכנע את השומר שאנחנו גרים שם (לפחות חלק מאיתנו), ושאיננו מחבלים או עבריינים צמאי-הרס, צעקו שלושת הגששים ממערכת השמע באוטו (שחשבנו שכיבינו) את אחת השטויות של המערכון. השומר היה בשוק, ואני (שהייתי הכי קטנה באוטו), בכלל לא הבנתי את הבדיחה, אבל התפוצצתי מצחוק. ישובה מאחור במכונית, על סף חנק ועם דמעות של צחוק בעיניים, הוא הבחין בי, הסיק שהבדיחה על חשבונו, ונתן לנו להיכנס. מאז אותו יום ועד סוף הטיול היו הגששים הפסקול בטיול שלנו. הם הושמעו בלא הפסקה, וגם לאחר מכן, בארץ, כמעט בכל טיול. אני והאחים שלי כבר ידענו לדקלם את המערכונים, לשיר את השירים, ולצחוק בדיוק במקומות הנכונים.

כשגדלתי והתחלתי להבין יותר (זה דבר שקורה כשגדלים, מסתבר), יכולתי להבין בדיחות קצת יותר מורכבות מהמערכונים, ואף להבחין בביקורת החבויה על הישראלי, על הפוליטיקה בארץ ועוד. גיליתי גם שהרבה מההומור הגששי היה מושתת על השפה שבה הם השתמשו, ומלבד זאת, ראיתי איך אני בעצמי מתחילה לדבר קצת "גששית", שפתם של הגששים, ולהשתמש בכל מיני ביטויים ומילים מתוך המערכונים שלהם.

באחת השנים בבית הספר התבקשנו לבחור נושא אהוב, לנסח בעבורו שאלת מחקר, ולכתוב עבודת-חקר במשך כשנה בהקשר לשאלה זו. את המחקר שלי בחרתי לעשות על הגשש החיוור. התמקדתי בשפה של השלישייה, שפה שכיניתי "הגששית".

שאלת המחקר שלי נחלקה לשניים:

1. כיצד השפיעו הגששים על השפה העברית המדוברת?

2. כיצד השתמשו הגששים בשפה העברית כאמצעי קומי במערכונים שלהם?

תהליך המחקר היה ארוך, ולעיתים מייגע. בסופו הצלחתי לרכז את כל הביטויים השגורים (ואלו שפחות), מחולקים לפי קטגוריות, על בסיס המאפיין המשותף שלהם ועל בסיס המקור הקומי שלהם. כך הצלחתי לראות את ההשפעה הדו כיוונית – זו של המערכונים על השפה, וזו של השפה על המערכונים. והמסקנות כאן לפניכם.

באשר להשפעת הגשש על העברית, הבחנתי בשתי השפעות עיקריות: הראשונה היא שהשפה הגששית עזרה להפיץ מילים שלא היו מוכרות כל כך בארץ, ולהעלות את מודעות הציבור לקיומן (כמו זרבובית במערכון "הכה את המומחה"). ההשפעה השנייה היא הכנסת מילים וביטויים חדשים לז'רגון הישראלי, והרחבת הסלנג, למשל "בפלה", מילה שהגששים המציאו (ולא חברת עלית).

החלק המעניין יותר היה לראות איך השפה הייתה לבסיס קומי במערכונים. לשפה יש כוח לאפיין דמויות, ליצור אי-הבנות משעשעות, ובכלל – להיות כלי עצום ומרכזי להבעה. אבל הגששים השתמשו בשפה באופן יותר שיטתי כדי ליצור קומיות. גיליתי מספר דפוסים שחזרו על עצמם בהקשר זה, וברבים מהם השותת העיקרון על שילוב של שפה גבוהה בשפה נמוכה באופן שחריג לאוזן.

דפוס נפוץ מאוד הוא שיבושי שפה ושיבושי מילים: אכזבתיהוך, ישנני וישננך, משפיך, מתבהל ועוד. חלק מהמילים הומצאו על בסיס שורשים של השפה הרשמית והעתקה של בניין הפועל, וכך נוצר אפקט קומי חזק יותר מסתם ג'יבריש. האוזן הישראלית רגילה לשמוע דברים בצורתם הרגילה, ופתאום, כשמשנים אותם, היא מסתגלת לשינוי ואף מבחינה בהיגיון שמאחורי השיבוש. אני חושבת שמלבד מטרת ההומור, מילים אלה נועדו להעמיד את האדם במקומו ולשקף לו את טעויותיו בשפה העברית הפופולרית בצורה מוקצנת (דבר המתחבר לפועלם של הגששים בהיותם להקה סאטירית).

דפוסים נוספים שחזרו על עצמם היו משחקי שמות (אם חיים יבין הבין, גם הוא יבין), פרדוקסים (ארנק עור מפלסטיק, הברך של חוט השדרה), עודפות לשונית (דקה או שישים שניות?), מטבעות לשון (המוציא שווארמה מן הכבש, על גופייתי!), ושרשרות מילים (לא אתן דוגמה כי זה יהיה ארוך בהחלט). כולם פועלים על אותו העיקרון: לקחת משהו מוכר וידוע, ולהוציא אותו מעט מהקשרו או ליצור סתירה פנימית ("שבירת האידיום", ט.ב.א).

אם כך, גיליתי שהייתה תרומה הדדית בין הגשש החיוור לשפה העברית, ושבשפה טמון כוח קומי גדול שרק מחכה שינצלו אותו. ואם כל הצדדים מורווחים, הרבה יותר קל לחייך :-)

יום השפה העברית שמח!